מוחמד נ' הרודיון הפיסגה של עולם האירועים בע"מ

החלטה

לפני בקשת הנתבעת (להלן – המעסיקה) למחיקת תביעתו של המשיב (להלן – העובד) על הסף בשל היעדר סמכות מקומית לדון בה, או לחילופין – להעברת הדיון בה לבית הדין האזורי בתל אביב.

1.לטענת המעסיקה, מקום ביצוע העבודה נשוא התביעה והן מקום עסקה היחיד, מצויים בראשון לציון, ומשכך ובהתאם לדין אין בית הדין מוסמך לדון בתביעה, אלא בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

2.העובד בתגובתו אינו חולק על טענות המעסיקה כי מקום ביצוע העבודה ומקום העסק של המעסיקה הוא בראשון לציון.

יחד עם זאת, טוען העובד כי הדין החל בבתי הדין לעבודה מאפשר הגשת התביעה באחד מהמקומות הבאים: מקום ביצוע העבודה, מקום העסק של הנתבעת, מקום מגוריו של העובד, או "במקום שבו תבוצע עבודתו העתידית". העובד מבקש להסיק מהאמור כי ניתן להגיש את התביעה גם בהתייחס למקום מגוריו של העובד בעיר ס'כנין, במיוחד שעה שמגמת הפסיקה לטענתו היא שלא לייחס חשיבות מופרזת לשאלת הסמכות המקומית.

בכתב התביעה (סעיף 15) לא צוין מה מקור סמכותו של בית הדין בחיפה, אלא צוין רק כי "לבית דין נכבד זה הסמכות המקומית והעניינית לדון ולפסוק בתביעתו".

3.תביעתו של העובד (לתשלום פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, דמי הבראה ופדיון חופשה) מוגשת לבית הדין לעבודה לפי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969 (להלן - החוק), אשר מקנה לבית הדין האזורי לעבודה סמכות ייחודית לדון "בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]".

4.על-פי הוראות תקנה 3(א)(1) לתקנות בית הדין כי מקום השיפוט בתובענות מכוח סעיף 24(א)(1) לחוק יהא ב"בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה" (הדגשות לא במקור – ד.ד.).

כלומר, על פי לשון תקנה 3(א)(1) לתקנות בית הדין, לעובד קיימת זכות הבחירה להגיש את התביעה כנגד המעסיק הן 'במקום העבודה', והן במקום ביצוע העבודה.

בענייננו כאמור – אין מחלוקת כי מקום ביצוע העבודה הוא בראשון לציון, ואין מחלוקת כי "מקום העבודה" (אותו ניתן גם לפרש כמקום בו מצוי משרדה הרשום של המעסיקה או מרכז מפעלה, בהתאם לאמור בע"ע (ארצי) 143/09 אנטון נומיקוב – רשת בטחון (1993) בע"מ, מיום 24.3.09) מצוי אף הוא בראשון לציון.

5.לא מצאתי בסיס לטענת העובד כי על-פי הדין ניתנת לו האפשרות להגיש את תביעתו גם על-פי מקום מגוריו או בהתייחס למקום ביצוע העבודה העתידית.

הגשת התביעה בהתאם למקום מגוריו של התובע בהתאם לאלה מבין סעיפי המשנה של תקנה 3 לתקנות בית הדין אינה אפשרית במקרה של הגשת תביעה כגון דא, המוגשת מכח סעיף 24(א)(1) לחוק.

6.אין גם מקום לקבל את הטענה כי אל לו לבית הדין להתייחס בדווקנות יתרה לשאלת הסמכות המקומית. בהמ"ד (ארצי) 23372-02-14 אחמד נואף מסאלחה - רשת תיכוני טומשין בע"מ, מיום 12.2.14 חזר בית הדין הארצי על ההלכה הנוהגת בבתי הדין לפיה בכל הנוגע לסמכותו המקומית של בית הדין האזורי לעבודה, אין לסטות מן התנאים הקבועים בתקנות, וזאת אף אם יש בין הצדדים הסכמה לעניין הסמכות המקומית, וזאת לאור תכלית תקנות סדרי הדין בבתי הדין לעבודה והמאפיינים המיוחדים ליחסי עבודה, כמו גם הקשר המיוחד הקיים במשפט העבודה בין מקום העבודה לבין זכויות העובד.

מקל וחומר, שעה שבענייננו אין הסכמה לעניין זה בין הצדדים, יש להיצמד להוראות התקנות בעניין זה.

רק במקרים חריגים ויוצאי דופן רשאי בית הדין לקבוע בהחלטה מנומקת כי ההליך ימשך בפניו למרות העדר הסמכות המקומית, אלא שהעובד לא הצביע כי נתקיימו נסיבות חריגות ויוצאות דופן שכאלה.

7.לאור האמור – הבקשה מתקבלת.

בהעדר סמכות מקומית לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה לדון בתביעה, ובהתאם להוראות סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, אני מורה על העברת הדיון בה לבית הדין שבו מצוי מקום ביצוע העבודה וכן מקום העבודה, הוא בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב.

8. הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון במסגרת הוצאות ההליך ויקבעו על-ידי בית הדין שידון בתביעה.

ניתנה היום, כ' אייר תשע"ד, (20 מאי 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.